הקשר בין האקדמיה והתעשייה: שיתוף פעולה שמפרה את שני הצדדים

עשרות אלפי אקדמאיים מסיימים מדי שנה את לימודיהם בתחום המדעים המדוייקים והטכנולוגיה ומתחילים לגשש את דרכם בשוק העבודה ולהתראיין לחברות הייטק. שם, הם בעצם מבינים את הפער בין החומר התיאורטי שלמדו, ובין דרישות המעסיקים והעבודה שמתבצעת בפועל. פער שגם גורם למעסיקים להעדיף מועמדים מנוסים ומיומנים יותר ומותיר את בוגרי התארים במצב בעייתי בו הם מתקשים למצא משרה שתתן להם הזדמנות להוכיח את כישוריהם ולצבור בה את הנסיון הנחשק.

במטרה לגשר על הפערים ולהכשיר את הסטודנטים למשרות הייטק כשבידיהם הכלים והמיומנויות הנחוצות, לא רק על מנת להתקבל למשרות, אלא גם להצטיין בהן, נולד שיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשיה. במסגרת שיתוף הפעולה, ישלבו שני הגורמים כוחות למען יצירה של תוכניות הכשרה, קידום החדשנות ומחקר פורה בתחומי הפיתוח. 

אז איך נראה שיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשיית ההייטק הישראלית?

האקדמיה תמיד נתפסה כמיושנת. החומר שמועבר בה ממעט להתעדכן ובטח שלא מצליח לעמוד בקצב השינויים בעולם בו הטכנולוגיה שועטת קדימה על בסיס יומי. חברות ההייטק, לעומת זאת, פועלות בכיוון ההפוך לחלוטין. שם אין זמן, כי מהירות התגובה, חדשנות ורלוונטיות הן שם המשחק. וכאן שיתוף הפעולה נכנס לתמונה. כשעולה צורך מהשטח, התעשיה מציפה את הבעיה מול האקדמיה ומבקשת ממנה להשתמש בכל המשאבים שלרשותה כדי למצא פתרון. זו הזדמנות מנצחת עבור שני הצדדים - חברות סטארטאפ נטולות מימון זוכות לעזרה מצד האקדמיה במחקר, כוח אדם ומשאבים, ואילו האקדמיה זוכה לקבל הצצה מקרוב לשוק העבודה וחושפת את הסטודנטים לצרכים עכשווים בתחום, תוך שהיא גם מכשירה אותם להתמודד עם בעיות ספציפיות שעולות מהשטח. 

וזה לא מסתיים כאן, כבר היום ישנם שיתופי פעולה בין האוניברסיטאות לחברות ההייטק, כך שסטודנטים עם הישגים טובים, זוכים להשתלב בתעשיה ולהחזיק במשרת סטודנט. המשרות הללו מתחשבות בלוח הזמנים האקדמי וחברות ההייטק מתחייבות לאפשר ימי חופש בתקופת מבחנים, כך שהסטודנט יכול לגלות מחוייבות גם ללימודים, וגם לעבודה. פרק הזמן הזה מאפשר לחברות ההייטק להכיר את הסטודנט, לבחון את כישוריו ולהחליט האם לקלוט אותו בסיום הלימודים או להמשיך למועמדים אחרים. 

האוניברסיטאות מקפידות לפרסם לסטודנטים משרות רלוונטיות שמועברות אליהן מהתעשיה, כך שסטודנטים רבים יכולים להגיש קורות חיים ישירות לחברות ההייטק. כשיש מספיק מועמדים ששמחים לקבל הזדמנות, חברות הייטק יכולות לבחור בראש שקט, בידיעה שגם אם כרגע המשרה אוישה על ידי מועמד שנמצא פחות מתאים, יהיה להן קל למצא חלופות בהמשך. התהליך הזה מבטיח שמצד אחד חברות ההייטק מקבלות גישה למגוון רחב וזמין של מועמדים, ואילו הסטודנטים זוכים לקבל הזדמנות אמיתית, או לכל הפחות, לצבור נסיון לקראת המשרה הבאה.  

ובכל זאת, מה הם האתגרים במהלך מהסוג הזה? 

אז סך הכל, מדובר בצעד שלא תורם רק לחברות הייטק או לאקדמיה, אלא לתעשיה הישראלית בכלל. כשכל הצדדים משלבים כוחות למען קדמה וחדשנות - יש סיכויים גבוהים יותר להגיע לפיתוחים משמעותיים ופורצי דרך. ובכל זאת, לא מדובר במהלך חף מאתגרים. ראשית, נדרש מימון. הרשות לחדשנות אמנם מסייעת ברוב המקרים, אך יש דרישה לתקציבים נוספים שיוכלו להאיץ ואף להרחיב שיתופי פעולה מהסוג הזה. שנית, יש את סוגיית הקניין הרוחני, שאותה יש לפתור בהסכם שמנוסח מראש באשר לזכויות על הפטנטים. כמו כן, יש דרישה ממשית לחוקרים בתחומי ה- AI, הרפואה, האנרגיה והקיימות, ושם דוקא מתגלים חוסרים בכוח אדם. במקרים אחרים, למשל בתחום הננו-טכנולוגיה והחומרים המתקדמים, יש מחסור מובהק במשאבים שנדרשים לצורך רכישה של ציוד יקר. נוסף לאלה, יש רצון לפתור בעיות גם ברמה הגלובלית, לשתף פעולה עם מדינות נוספות ולהביא לפיתוחים שישפרו את עתיד האנושות, אך במקרה זה, נדרשת השקעה מצד הממשלה, ובכל הנוגע לתקציבים בסדר גודל כזה, אנחנו עדיין נמצאים מאחור והחשש הוא שללא תמיכה מצד המדינה, אנחנו עלולים להשאר מאחור.

תקציבים מצד המדינה יאיצו את שיתוף הפעולה ויביאו נצחון למשק הישראלי

כמו עם כל דבר, גם כאן נדרשת השקעה תקציבית משמעותית כדי להביא את היוזמה הזו למקומות הראויים ולהזניק את המשק הישראלי כולו קדימה. תקציבים ייעודים עבור האקדמיה, יאפשרו פיתוח של תוכניות הכשרה מתקדמות, מחקר משגשג, ופיתוחים טכנולוגיים חדשניים שיציבו את ישראל ואת בוגרי מקצועות ההייטק בחזית הקדמה והחדשנות.