הצד "האפל" של עבודה בקבוצה
קבוצת עבודה מתאפיינת באינטראקציה מתמשכת בין חבריה לשם השגת מטרה משותפת, לביצוע פרויקט משותף.
הדגש, על כן עובר מעבודה אישית לעבודה משותפת, הדורשת הדדיות ושיתוף פעולה מלא בין החברים, סובלנות והתגברות על חילוקי דעות אישיים ומקצועיים.
הגדרת התופעה:
אחת מהתופעות השליליות השכיחה בעבודה קבוצתית, היא אי השקעת מלוא הפוטנציאל על ידי הפרט והשענות נוחה על הקבוצה כמכלול. הפחתה זו במאמץ המושקע ע"י הפרט כאשר הוא פועל במסגרת הקבוצה נקראת נרפות חברתית (Social Loafing).
תופעת הנרפות החברתית הודגמה לראשונה כבר לפני שנים. החוקרים הראשונים, אשר בדקו את התופעה, השוו את מידת הכוח שמשקיעה קבוצת אנשים במטלה של משיכת חבל. התגלה כי תפוקתם של אנשים, העובדים בקבוצה, נופלת מתפוקתם כיחידים. נמצאה תבנית כללית לפיה ככל שהקבוצה גדלה כך קטן באופן יחסי המאמץ המושקע על ידי כל אחד ואחד מחבריה. דרך התנהגות זו מאפיינת גברים ונשים (למרות שהעצמה היחסית של הנטייה לבצע נרפות חברתית הייתה פחותה עבור נשים ביחס לגברים), וללא תלות בגזע או בגיל הנבדקים.
הגורמים המשפיעים על התופעה:
1. גודל הקבוצה ופוטנציאל ההערכה Potential) Evaluation): נמצא כי ככל שהקבוצה גדלה, בהתאמה התרומה האישית פחות מורגשת. פרט, שהינו חבר בקבוצת עבודה גדולה, יכול להתחבא "בקהל" ולחוש אנונימי. בעשותו כן הוא נימנע מלקיחת אשמה ואחריות על ביצוע קבוצתי לא טוב, ומאידך אינו זוכה לקבל באופן אישי את הקרדיט המגיע עבור ביצוע קבוצתי טוב. במצב כזה העובד יטה להשקיע פחות מאמץ אישי, שכן היכולת לפקח על ההשקעה האישית של כל אחד מחברי הקבוצה, על ידי המנהל או הממונה, קטנה.
2. תגמולים ועונשים: נמצא כי כאשר מנהלים מעניקים תגמולים לפרט עבור תרומתו הספציפית לביצוע הקבוצה, הדבר עשוי לעודד עניין כלפי המטלה המשותפת, וכמובן גם אישור לעובדה שהמאמץ האישי נבדק ומוערך. למרות שתגמול אישי כזה עלול לעורר תחרות בין חברי הקבוצה, הרי שהוא מוביל להגברת המאמץ האישי של כל חבר, ובכך מסייע להעלאת איכות וכמות הביצוע של הקבוצה כמכלול.
3. משמעות העבודה בעיני הפרט: כאשר האדם אינו מבין את משמעות העבודה ותפקידו נתפש בעיניו כצר וממוקד, הרי שהוא יהיה חסר מניעים פנימיים למוטיבציה ולהשקעה מעבר למינימום ההכרחי. הדבר נכון במיוחד כאשר הפרט ממלא תפקיד במשימה קולקטיבית, שבה לא תמיד ברורה תרומתו האישית לתוצר הסופי. על כן, בעבודה, אשר בה אין העובד חש כממלא תפקיד משמעותי, נראה נטייה גדולה יותר על ידי העובדים להימנע ממאמץ.
4. מידת ההשפעה על התוצר הסופי: אנשים יטו להשקיע פחות מאמץ אישי כאשר הם עובדים במסגרת קולקטיבית, בשל תחושתם הסובייקטיבית כי התרומה היחסית שלהם אינה מהותית, או אינה נחוצה, על מנת להשיג את המטרה הסופית. עובדים אלה אינם יכולים לראות זיקה ישירה או עקיפה בין המאמץ האישי שלהם בעבודה ממוקדת, לבין יצירת המוצר הכולל, או המטרה הכללית של הארגון.
כיוון שקשה לזהות את תרומת היחיד בעבודה (הן עלי ידי גורם חיצוני והן על ידי הפרט עצמו), מתנתק גם הקשר בין גמול למאמץ. ניתוק קשר זה יוביל במישרין לנרפות חברתית.
5. השפעת הנורמה הקבוצתית: בקבוצה שבה רווחות נורמות של "בטלה אישית" ואי השקעה אינדיבידואלית, הרי שחבריה "ילכו" לפי הזרם וימנעו מהשקעת מאמץ אישי, גם אם השקעה כזו עשויה לקדם תועלת אישית כלשהי. כלומר, אנשים נוטים להתאים את המאמץ שהם משקיעים למאמץ אשר משקיעים עמיתיהם לעבודה הקולקטיבית. נרפות חברתית מתרחשת משום שהאנשים מצפים מהאחרים בקבוצה שיורידו את רמת ההשקעה שלהם על מנת לשמר מצב של שוויון או סטאטוס קוו בקבוצה.
6. נורמות תרבותיות: אינדיבידואליזם/קולקטיביזם: לתרבות השפעה מכרעת על מידת הנטייה של הפרט ללקות בנרפות חברתית. אימוץ הערך החברתי של אינדיבידואליזם לעומת קולקטיביזם ישפיע על נטיית הפרט לנרפות חברתית. אינדיבידואליזם תורם לנרפות חברתית באופן עקיף משום שחברים כאלו בקבוצה יחשיבו יותר את חוסר היכולת להשפיע ויהיו יותר רגישים לתחושת ההימנעות מלהיות פראיירים.
לעומת זאת הגישה הקולקטיבית מדגישה מטרות משותפות הנחוצות להצלחת הקבוצה; אנשים קולקטיבסטים הנמצאים בקבוצה עם דומים להם יטו פחות לנרפות חברתית משום שהם תופסים את הקבוצה כמוצלחת יותר ואת וחברי הקבוצה כאמינים.
7. אופי המשימה: נמצא כי במצב בו דרושים משאבים לא מורכבים (כמו אתגר אינטלקטואלי או זמן), ביצוע קולקטיבי מתאים פחות. לעומת זאת, במידה והמטלה מורכבת יותר, הרי שתוצר העבודה הקולקטיבית יהיה גבוה יותר. כמו כן, נמצא כי מתן מטלה נעימה, מעניינת ומאתגרת עשוי להגביר מוטיבציה ומעורבות בעבודה ולפיכך יפחית את הנטייה לנרפות חברתית.
8. ותק הקבוצה: ככל ששיעורי התחלופה בקבוצת העבודה עולים כך חברי הקבוצה ייטו להשקיע פחות מאמץ אישי במשימה הקולקטיבית בין השאר משום שיחסים בין אישיים וקשר רגשי לא מספיקים להתפתח. כמו כן בקבוצה אשר חבריה נמצאים זמן קצר יחד, או הצטרפו אליה בזמנים שונים, תחושת המחויבות בין החברים תהיה פחותה.