מחיר הצל של המשאב האנושי - (חלק א')
מצוינות בניהול נחשבת ע"י רבים כאופטימיזצית התפוקות הנובעות מניהול משאבים. מטרה זו מושגת ע"י הצירוף הטוב ביותר האפשרי של משאבים, משימות והזדמנויות. תכנון משאבי ארגון (Enterprise Resource Planning- ERP) הוא אחד מלהיטי התקופה, אולם ההתמודדות האמיתית היא בניהול השוטף ולא רק בתכנון. יש להתרכז בהיבטים המעשיים - קרי בניהול הנכון של המשאבים, כלומר הקצאתם.
הקצאת משאבים היא אחד המרכיבים העיקריים של ניהול ואסטרטגיה ניהולית, כשזיהוי יעילות המשאבים ובקרתה מאפשרים הקצאה אופטימלית ונכונה. ככל שהתחרותיות מחריפה והמשאבים מצטמצמים, כך גדלה החשיבות היחסית והמוחלטת של הקצאת המשאבים. היות והקשר בין המשאבים והתפוקות אינו ברור, פשוט, חד משמעי ומוחלט, ישנה התחמקות מסוימת מהתמודדות עם נושא יעילות משאבים והקצאתם. בנוסף לכך קיימים קשיים בהגדרה ומדידה מדעית של גורמים אנושיים שונים בעלי חשיבות מהותית להצלחה, כגון מוטיבציה, יצירתיות, שאפתנות, וכדומה.
בנקודה זו כדאי להגדיר מספר מונחים:
"אסטרטגיה” היא צירוף מאמצים מתמשכים ותכניות תפעוליות המכוונים לגרום לארגון לממש את מטרותיו ומשימותיו, קרי אפיון המערכת והתאמתה להשגת מטרות. בצורה אחרת ניתן לראות זאת כהערכת, בקרת ושקלול חשיבות המרכיבים השונים ושילובם בו זמנית, בהתאם למטרות ויעדי הארגון.
"משאבים" הם אוסף הנכסים, תכונות, יכולות ועוצמות פוטנציאליות של הארגון. "משאב" מאופיין בהיותו בעל ערך כלכלי מהותי ומוגבל בכמותו. ניתן לסווג משאבים עפ"י השתייכותם לתחום הפיננסי, מידעני, חומרי או אנושי. צורת סיווג אחרת כרוכה ביכולת לכמת (מהמילה "כמות") את ערכו של
המשאב: קל לכמת משאבים מוחשיים וקשה לכמת משאבים ערטילאיים.
הון ומספר מועסקים הם משאבים "אובייקטיביים", ולכן כמותיים. פטנטים, מוניטין, איכות חוזים אינם כמותיים, אך ניתן להעריך את שווים הכולל בהתאם לאופי הארגון. תרבות ארגונית, מוסר עבודה, מוטיבציה, נסיון וידע אישי אינם ברי מדידה.
אלו משתנים "סובייקטיביים", וחשיבותם ייחודית לארגון מסוים ותלויה בסוג ודרישות הארגון. לרוב משאבים אילו הם הקריטיים, וכביכול ללא מחיר (היות ואינם ברי החלפה זהה).
כל משאב ניתן לתמחור בשני אופנים: מחירו הכספי האמיתי ("מחיר השוק"), ושוויו ותועלתו האמיתית בייצור תפוקה ("מחיר הצל" שלו) בארגון אליו משתייך. משאב שמחירו הכספי גבוה אינו בהכרח בעל "מחיר צל" גבוה, ולחילופין - "מחיר צל" גבוה לא מחייב בהכרח מחיר שוק גבוה. לדוגמא, עלות שרותיו של טלפן בחברת טלמרקטינג לתיאטרון היא נמוכה, אך "מחיר הצל" שלו עשוי להיות גבוה בתלות ביכולת המכירה שלו. ניהול והקצאה נכונה של משאבים נגזרים מהבנת משמעות "מחיר צל" של המשאב. המחדל העיקרי בניהול משאבים ובעיקר משאבי אנוש הוא בהתייחסות ל"מחיר שוק" של המשאב, תוך התעלמות ממשמעותו הסובייקטיבית והאמיתית של "מחיר הצל".
"הקצאת משאבים" היא חלוקת המשאבים (המוגבלים) בצורה אופטימלית, כלומר מציאת שילוב המינונים המתאים להשגת התפוקה הרצויה, או מציאת חלוקת המשאבים המבטיחה את הרווחים (או התפוקה) הגדולים ביותר. הגדרה הלוגית מאפשרת שתי תצורות מקבילות:
• השגת התפוקה המכסימלית האפשרית בכמות וסוג משאבים נתונים.
• הקצאת המשאבים המינימליים לערך נתון של תפוקה.
עתה נותר לאפיין מהי הקצאת המשאבים ה"נכונה". היות והמשאבים השונים האפשריים הם הבסיס התפעולי והכח המניע של כל יישות, הקצאת המשאבים היא אחת ההחלטות העיקריות של כל גוף ניהולי.
מנקודת המבט האסטרטגית יש כביכול חשיבות רבה לניצול מלא של כל משאבי הארגון, כל אחד בפני עצמו. אולם ההסתכלות הנכונה היא בבחינה האופטימלית של התפוקה עבור כלל הארגון. בכך מודגש שחשוב אמנם לנצל בצורה יעילה (Efficient) את כל המשאבים, אך חשיבות רבה יותר יש לייחס לניצול מועיל (Effective) של המשאבים, מנקודת המבט הארגונית. מידת התועלת הגלומה בניצול המשאבים נקבעת לפי התאמת התפוקה הכוללת המתקבלת ליעדי הארגון או מטרותיו. בשפה אחרת, יש לקבוע את חשיבות ניצול המשאבים לפי "מחיר הצל" שלהם.
לשם הבהרת נקודה זו, אתייחס לדוגמא הפשוטה הבאה:
ה"ארגון" היינו אדם הסוחב סלי קניות, ומטרתו היא הבאת הקניות לביתו במינימום מאמץ וללא תופעות לוואי ופגיעה לטווח ארוך. להלכה, לכל אדם "יד חזקה" ו"יד חלשה". לפיכך, ניצול ה"משאבים" (הידיים הסוחבות) האופטימלי יהיה העמסת יתר של היד החזקה יותר. אולם, אם ינהג כך גופו לא יהיה מאוזן ובשיווי משקל בעת סחיבת הסלים, ההליכה תקשה עליו, ובסופו של דבר ייתכן ויחוש בגבו בעת הסחיבה או עם סיומה. לכן, סביר שה"תפוקה" הנכונה (ניצול אופטימלי של גופו לבצוע המשימה) יהיה בהעמסה שווה של שתי ידיו. יתירה מכן, סביר שרוב האנשים יגיעו לפתרון זה באופן אינסטינקטיבי ומבלי לנתח את חלוקת וניצול המשאבים. דוגמא פשוטה זו מראה שגם במקרה הפשוט בו קיים רק מדד אחד להצלחת המשימה ושני משאבים, ההחלטות הנכונות לניצול המשאבים בצורה המועילה ביותר אינן בהכרח חופפות את הניצול היעיל ביותר של כל אחד מהמשאבים.
בהתייחסות לארגון או גוף כלכלי, המשמעויות הנגזרות חריפות יותר לגבי ניצול המשאבים האנושיים מאשר למשאבים כספיים. ההשפעה על התפוקה מאי ניצול אופטימלי של המשאבים האנושיים חריפה הרבה יותר מאשר אי ניצול נכון של משאבים כספיים, בשל השפעות הגומלין השונות. ניתן בפירוש להצביע בכל ארגון וגוף גם על משאבים משמעותיים יותר מאחרים, ולמצוא מחירי צל למשאבים השונים. בכל ארגון ובתנאים נתונים כל שהם ניתן לקבוע סולם חשיבות ועדיפויות עבור המשאבים השונים, ולהקצותם בצורה האופטימלית לאותו מצב נתון (משמע - הקצאת המשאבים דינמית ותלויה ומשתנה במצבים נתונים שונים).
דוגמא להקצאת משאבים אנושיים דינמית בתלות במצב ניתן למצוא, למשל, ב"מסע אלונקות תחרותי". גם פה מדובר בדוגמא סינתטית לעולם העסקי, שכן המשאבים קבועים ולא ניתנים להחלפה, בניגוד ל"עולם העסקי האמיתי", אולם מתאימה לארגונים בהם יש הקצאה מוחלטת וללא יכולת ל"קנות" כח אדם נוסף, כגון יחידות צבאיות. אולם פה יש יותר דרגות חופש מאשר בדוגמא הקודמת - וניתן לראות ולהבין את מורכבות הבעיה והפתרון. מהות ה"פתרון המנצח" נעוצה בניצול נכון של המשאבים האנושיים, או בלשון אחרת - החשיבות של "ניהול בזמן אמיתי" (ולא רק תכנון טוב) - להדגמת התאמת ה - ERM להשגת המטרות: